<h1>רי"ץ גיאת הלכ' ר"ה</h1>
<h2>דף ב:</h2>
אין מעכבין את התנוקות מלתקוע ביום טוב ומתעסקין בהם כדי שילמדון ואפילו בשבת שתקיעת שופר חכמה היא ואינה מלאכה. ובקטן שלא הגיע לחנוך אבל קטן שהגיע לחינוך לא דחיישינן דילמא אתי לאפוקי לרשות הרבים. ותקיעת שופר נשים ביו"ט מחלוקת ר' יהודה ור' יוסי ור' שמעון דתניא דבר אל בני ישראל בני ישראל סומכין ואין נשים סומכות דברי ר' יהודה ור' יוסי [ו]ר' שמעון אומר[ים] נשים סומכות רשות והלכתא כר' יוסי ור"ש.
<h2>דף ג:</h2>
[ר"ה כ"ט ע"א] ת"ר הכל חייבין בתקיעת שופר כהנים לוים וישראלים גרים ועבדים משוחררים טומטום ואנדרוגנוס מי שחציו עבד וחציו בן חורין. אנדרוגנוס מוציא את מינו ולא את שאי"מ דכיון דודאי מינו הוא מפיק אבל שאינו מינו לא מפיק טומטום אינו מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו דכיון דספק זכר וספק נקבה ומינו נמי ספק ניהו מדספק לא נפיק אבל לעצמו נפיק ממ"נ אי זכר הוא שפיר קא מפיק אי נקבה היא לא בת חיובא היא. מי שחציו עבד וחציו בן חורין אף לעצמו אינו מוציא דלא אתי צד עבדות ומפיק צד חירות. ונשים אינם חייבות בתקיעת שופר דמצות עשה שהזמן גרמא היא. חרש שוטה וקטן אינן מוציאין את הרבים ידי חובתן זה הכלל כל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן. עתים חלים ועתים שוטה כשהוא חלים הרי הוא כחלים, כשהוא שוטה הרי הוא כשוטה לכל דבריו. כל המצות כלם כשמחוייב אדם בהם כגון תקיעת שופר וקריאת הלל ומגילה אע"פ שיצא ידי חובתו חוזר ומוציא ידי חובת אחרים והוא שאינן בקיאין להוציא ידי עצמן דכיון דכל ישראל ערבין זה לזה אע"ג דנפיק ידי חובתיה דנפשיה חיובא דחבריה עליה רמיא הלכך הדר ומפיק ליה הא שיימנוה בהלכות ברכות.
